עוֹזֶבֶת אֶת דְגַנְיָה
לְאַחַר שֶרָחֵל חָזְרָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, הִיא הִתְיַישְבָה בִּקְבוּצַתדְגַנְיָה וְעָבְדָה בְּעִיקָר עִם יַלְדֵי הַקְבוּצָה. אֲבָל לְאַחַר זְמַן קָצָר,הִתְגַלְתָה אֶצְלָה מַחֲלַת הַשַחֶפֶת.
בְּאוֹתָה תְקוּפָה נֶחְשְבָה הַשַחֶפֶת לְמַחֲלָה שֶאֵין לָה מַרְפֵּא.הָרוֹפֵא בִּיקֵש מֵרָחֵל לֶאֱכוֹל בְּכֵלִים נִפְרָדִים, אֲבָל כְּשֶהַמַחֲלָההֶחְמִירָה, הֶחְלִיטוּ חַבְרֵי הַקְבוּצָה שֶרָחֵל צְרִיכָה לַעֲזוֹב.אַחַד הַחֲבֵרִים בָּא וְאָמַר לָה: "אַתְ חוֹלָה וַאֲנַחְנוּ בְּרִיאִים,וְלָכֵן אַתְ צְרִיכָה לַעֲזוֹב". שְאַר הַחֲבֵרִים הָלְכוּ לַעֲבוֹד בַּשָׂדוֹת,כְּדֵי לֹא לִהְיוֹת נוֹכְחִים בַּפְּרֵדָה מֵרָחֵל.
עַל הַשִיר
בַּשִיר ‘לֹא פַּעַם, בַּקַיִץ’ מְבַטֵאת רָחֵל אֶת זִיכְרוֹנוֹתֶיהָ מִקְבוּצַתדְגַנְיָה וְאֶת גַעְגוּעֶיהָ לַקְבוּצָה. הִיא נִזְכֶּרֶת בְּשִיר שֶהִיא שָמְעָהבִּדְגַנְיָה, וּמִתְיַיחֶסֶת לַשִיר הַזֶה כְּ"קוֹל זִמְרָתֵך", כְּלוֹמַר -קוֹל הַזִמְרָה הָאוֹפְיָינִי לִדְגַנְיָה. הַשִיר מְתָאֵר אֶת הָאֲוִוירָהבִּדְגַנְיָה - אֲוִוירָה שֶל עַצְבוּת, רוֹך וְתוֹם.