בְּמָכוֹן ווֹלְקָנִי פִּיתְחוּ זַנִים חֲדָשִים שֶל תְאֵנִים. עַכְשָיו יֵש בְּיִשְׂרָאֵלהַרְבֵּה זַנִים שֶל תְאֵנִים וְכָל אֶחָד מֵהֶם שוֹנֶה קְצָת וְכָל אֶחָד יָכוֹללֶאֱכוֹל אֶת הַזַן שֶטָעִים לוֹ. עַכְשָיו אֶפְשָר לְשַוֵוק תְאֵנִים כִּמְעַטבְּמֶשֶך כָּל הַשָנָה כִּי כָּל זַן מַבְשִיל בִּזְמַן אַחֵר. בְּמָכוֹן ווֹלְקָנִיצוֹמְחוֹת תְאֵנִים בִּצְבָעִים שוֹנִים וּבְצוּרוֹת שוֹנוֹת: תְאֵנִים יְרוּקוֹתבַּחוּץ וַאֲדוּמוֹת בִּפְנִים, תְאֵנִים סְגוּלוֹת בַּחוּץ וַאֲדוּמוֹת בִּפְנִים.יֵש גַם תְאֵנִים עֲנָקִיוֹת בְּצֶבַע סָגוֹל חָזָק. עוֹד זַן חָדָש הוּא'פַנְטָה' – תְאֵנָה עִם פַּסִים בְּשָחוֹר וְיָרוֹק, בְּצוּרַת אַגָס.