חיים נחמן ביאליק

חיים נחמן ביאליק נולד בשנת 1873 באיבניציה, אז חלק מהאימפריה הרוסית. ביאליק, שכתב בעיקר בעברית, מילא תפקיד מרכזי בתחייתה של השפה העברית ונחשב למשורר הלאומי של ישראל. הוא ייסד את הוצאת דביר ב-1919 באודסה ובשנת 1924 העביר אותה לתל אביב. כיום, בעקבות מספר מיזוגים פועלת ההוצאה תחת השם "כנרת זמורה-ביתן דביר". ביאליק ביקר בישראל בפעם הראשונה בשנת 1909, ועלה לארץ בשנת 1924 כשהוא כבר דמות ספרותית מפורסמת. הוא לקח חלק בפתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים והשתתף במועצת המנהלים של בית הספר. ביאליק נפטר בווינה ב-1934.

רחל בלושטיין

רחל בלושטיין, הידועה בשם "רחל המשוררת", נולדה בעיר סרטוב שבאימפריה הרוסית בשנת 1890 ועוד בהיותה בת 15 החלה לכתוב שירים ברוסית. בגיל 19 ביקרה לראשונה בארץ ישראל עם אחותה. השתיים עבדו בפרדסים של רחובות ואחר כך עברו לחוות כנרת. ב-1913 עזבה בלושטיין את הארץ ועברה לצרפת ללמוד אגרונומיה וציור, עם תוכניות לחזור מיד לאחר הלימודים. עם זאת, מלחמת העולם הראשונה סיכלה את רצונה והמשוררת שבה לישראל רק שש שנים מאוחר יותר. בשנת 1931, בהיותה בת 40, נפטרה רחל ממחלת השחפת.

מרינה מקסימיליאן בלומין

מרינה מקסימיליאן, שנולדה ב-1987 באוקראינה, עלתה לארץ בגיל שלוש עם משפחתה. מילדותה למדה פסנתר עם אמה ושרה במקהלה. היא החלה להופיע במועדוני הג'אז בגיל 15, כולל בפסטיבל הג'אז היוקרתי באילת, וזכתה להכרה ב-2007, כשלקחה חלק בתוכנית הריאליטי "כוכב נולד". ב-2014 קיבלה את התואר "אשת השנה במוזיקה" של גלגל"צ. כיום מקסימיליאן ממשיכה בקריירה המוזיקלית ובמקביל משחקת בסרטים ובסדרות.

מיכאיל גרובמן

אמן האוונגרד מיכאיל גרובמן נולד במוסקבה ב-1939. בשנות השישים היה מעורב באופן פעיל בתנועת "האוונגרד השני" ברוסיה. לישראל עלה ב-1971 וארבע שנים אחר כך ייסד את הקבוצה האומנותית "לוויתן", שכוללת כתב עת בשפה הרוסית. מאז תחילת שנות השמונים הוא חי ועושה אומנות בתל אביב, ובשנת 2001 זכה ב"פרס דיזינגוף" שמעניקה העירייה לאמנים מצטיינים. למרות שהוא חי בישראל למעלה מ-40 שנה, האמנות שלו מתכתבת עם תנועת האוונגרד הרוסית. עבודתו משלבת יודאיקה עם סימבוליזם ומטאפיזיקה, שמטרתה להראות את עושר החיים היהודיים.

פליקס קנדל

הסופר עטור הפרסים, פליקס קנדל, כתב ספרים, מחזות, תסריטים לסרטים וסיפורים קצרים. קנדל, שנולד ב-1932 במוסקבה לא היה קשור לשורשיו היהודיים. לאחר הניצחון הישראלי ההיסטורי במלחמת ששת הימים הוא החל לשקול את המעבר לארץ. במשך ארבע שנים, כשסירבו שלטונות ברית המועצות לאשר את עלייתו, היה קנדל חבר פעיל בתנועת המחתרת היהודית ואחד מעורכי כתב העת המחתרתי "תרבות". ב-1977 אישר הממשל לקנדל ולבני משפחתו לעזוב, ובתוך חודשיים הוא הפך לכתב תחנת הרדיו קול ישראל. את עבודתו המפורסמת ביותר: כתיבת ההיסטוריה של היהודים שחיו בשטחים המרכיבים את האימפריה הרוסית החל ב-1987 ומאז הוציא לאור שישה ספרים בנושא.

צבי פרייגרזון

הסופר והמשורר צבי פרייגרזון, שתרם תרומה ייחודית לאוצר הספרות העברית החדשה נולד בשנת 1900 בעיירה האוקראינית שפטיקה. לפי המלצתו של חיים נחמן ביאליק הוא למד בגימנסיה העברית בהרצליה במשך שנה אחת, אך בשל מלחמת העולם הראשונה המשיך את לימודיו באודסה. לאחר המהפכה הרוסית פרייגרזון למד באקדמיה הממלכתית של מוסקבה להנדסת מכרות ועם הזמן הפך לדיקן. הסיפורים העבריים שלו פורסמו מחוץ לברית המועצות, וכאשר זה הפך מסוכן הוא המשיך לכתוב בחשאי. ב-1949 נעצר פרייגרזון ונשלח למחנה עבודה בסיביר, שם לימד יהודים רבים עברית. לאחר שחרורו הוא חזר לעבודתו, אך הכתיבה נותרה תשוקתו העיקרית, והתמקדה בזוועות השואה ובמצוקת העם היהודי. בתחילת שנות השישים יצירותיו היו זמינות לקוראים ישראלים תחת שם העט "א. צפוני". פרייגרזון נפטר ב-1969 במוסקבה, ועל פי צוואתו אפרו נקבר בישראל.

חנה רובינא

"הגברת הראשונה של התיאטרון העברי", חנה רובינא, נולדה ב-1888 בברזינו שבמחוז מינסק באימפריה הרוסית. בשנת 1917 נמנתה בין מקימי "הבימה" במוסקבה. ההופעה הראשונה של התיאטרון התקיימה באוקטובר 1918, ובה מילאה רובינא את תפקיד האם במחזה של שלום אש. רובינא הפכה לאגדה בעקבות תפקידה ב"דיבוק" של ש. אנ-סקי, כאישה צעירה שאל גופה נכנסה רוח מאהבה המנוח. היא שיחקה לראשונה את התפקיד בשנת 1922 והופיעה בכל העלאה נוספת של המחזה, עד 1957. רובינא הייתה פעילה על הבמה כמעט עד יום מותה, בגיל 88.