חֲמישָה עָשָׂר בְּאָב הוּא חַג הָאַהֲבָה וְהָאַחְדוּת בְּיִשְׂרָאֵל. חַכְמֵי הַמִשְנָה כּוֹתְבים עַל הַחַג כָּך: "לאֹ הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים...וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת (רוקְדות) בַּכְּרָמִים..." (תענית ד, ז). אַחַת הַסיבּוֹת לַשִׂמְחָה בַּיוֹם הַזֶה היא שֶבַּיוֹם הַזֶה נִקְבְּרוּ הַּהֲרוּגים מִמֶרֶד בַּר כּוֹכְבַא שֶלֹא נִקְבְּרוּ בְּמֶשֶך זְמַן רַב. זוּגוֹת רַבּים בְּיִשְׂרָאֵל מִתְחַתְנים דַוְוקָא בְּיוֹם זֶה. הַחֲסידים מַתְחילים לַעֲשׂוֹת 'חֶשְבּון נפֶש' וְאוֹמְרים כְּבָר בַּיוֹם הַזֶה "כְּתיבָה וחַתֲימָה טוֹבָה", בְּרָכָה שֶאוֹמְרים בְּדֶרֶך כְּלָל בְּרֹאש הַשָנָה